יוג בלוג

השבוע סיימתי את השלב השני בהכשרה של מקום שקט, אחד הקורסים המדהימים שהשתתפתי בהם. קורס עמוס בידע שמוגש מצד אחד במתינות, ומצד שני, כל סופ"ש אינטנסיבי (היו ארבעה) הרגיש כמו תקופה דחוסה בטירוף ומלאת חוויות. הקורס מכשיר מורים ומורות ליוגה להתמודד עם המציאות: מציאות שבה אחוז גדול מהתלמידים בשיעור יוגה חווה חשיפה מתמשכת למתח קיצוני, חרדה ואי ודאות. תלמידות שהן אמהות ללוחמים, או נשות מילואימניקים שמחזיקות בית לבד לסירוגין כבר כמה שנים, או בעצמן עושות מילואים, אנשים ונשים שחוו אובדן

מעשה בעץ מהמם שגדל בגינה של ההורים שלי. עץ אלה חסון וגבוה שראיתי אותו צומח לאורך כל החיים. כשהוא היה בגודל של שיח אני ואחותי הדבקנו עליו מסטיקים וסוכריות דביקות בהשראת "זרעים של מסטיק" שהיה לנו בתצורת תקליט! (אח... שנות השמונים החביבות) מאז עברו עשורים והאלה צמחה גבהה והעניקה צל ויופי לגינה. הילדים שלי ושל אחותי טיפסו עליה ושיחקו מתחתיה. אילה על האלה לפני כמה ימים ענף גדול פשוט קרס. עד אותו רגע העץ היה נראה יציב ובריא, והנפילה של הענף הפתיעה את כולנו. הוא נפל ברעש לגינה של הש

על ההר המבהיק, הלבן, אני ואילה גולשות, שתינו בחליפות בצבע סגול שהשאלנו משתי נשים שונות, ובמקרה היו בדיוק באותו גוון. אנחנו נראות כמו אחת ממשפחות הסקי המצוידות האלו שיש להן הכל תואם, וזה מצחיק אותי. אני עפה על הביטחון שלה בגלישה ומתענגת על תחושת הגילוח של שלג מדופן ההר, אנחנו פה כבר כמה ימים והמסלול הזה נהיה מוכר, הגוף מזהה את הפניות והשיפועים. כל כך כיף לעשות סקי. כל כך טוב לנטוש לשבוע את הארץ, להתרחק, לשכוח מהכל. הנה הירידה החדה יותר, הגוף מתמלא אדרנלין של ריגוש, משמאלנו חול

12 טיפים למי שמתכננים קורס הכשרה לאנשי מקצוע בתחומם ממש לאחרונה פתחתי את קורס המורים השני שלי (שזה קולולולולו רציני מבחינתי!). אני מגיעה אליו הרבה יותר מנוסה, גם כי הוא השני וגם כי לקחתי הרבה קורסים בשנים האחרונות ולמדתי מתוך כך על עצם הלימוד: איך אפשר לקחת תוכן שאת מנוסה בו, ולהעביר אותו לאחרים בצורה יעילה ואיכותית. הנה תריסר דברים שכדאי לחשוב עליהם אם את או אתה רוצים להעביר הכשרות למורים: .1 אל תזמיני אנשים למשהו שנקרא "הכשרה" אם הוא לא באמת מכשיר אותם. אם את רוצה ללמד משה

פוסט סיכום שימושי לכל מי שרוצה להמציא וליצור מסגרות לימודיות בעולם מטורף ליצור משהו יש מאין בעולם של אחרי 7/10 הרגיש כמעט בכל רגע חסר סיכוי, כמו מבנה בלי יסודות. האמון, הנאיביות שזה הצריך התגלו במפתיע כיסודות מוצקים מספיק, והנה: המפגש הראשון קרה, ואז השני, והחמישי, והארבעה-עשר. קשה מאוד לציין אירוע אישי בחגיגיות, כשהנפש הלאומית מטולטלת בין התרגשויות של חזרת חטופים, לבין זעם ואבל עמוק. ובכל זאת, היום אני עוצרת ונועצת נעץ על לוח הימים. אז ברשותכם- משתפת פה שבעה שיעורים שלמדתי מ

בשנים האחרונות המשפחה שלי ומשפחה נוספת שהם בסטיז שלנו מהתיכון, מושקעים בפרוייקט חיים של בנייה עצמאית: הקמה של בית דו משפחתי, וכחלק מהבית - גם סטודיו ליוגה. הבנאים המוכשרים הם בעיקר אורי בן זוגי, ואסף בן זוגה של טלי, שגדלו איתנו בטבעון והם השותפים שלנו בדו. אסף ואורי עבדו בזה כמה שנים במשרה מלאה פלוס פלוס. אחד בא מעולם העץ ואחד מעולם הברזל. אחד קרח והשני מתולתל. שניהם אוהבים להפעיל כלים כבדים, לעבוד בחומרים מסיביים, וליצור דברים במו ידיהם. חוץ משני הקברניטים, בפרוייקט הזה היו