יוג בלוג

השבוע סיימתי את השלב השני בהכשרה של מקום שקט, אחד הקורסים המדהימים שהשתתפתי בהם. קורס עמוס בידע שמוגש מצד אחד במתינות, ומצד שני, כל סופ"ש אינטנסיבי (היו ארבעה) הרגיש כמו תקופה דחוסה בטירוף ומלאת חוויות. הקורס מכשיר מורים ומורות ליוגה להתמודד עם המציאות: מציאות שבה אחוז גדול מהתלמידים בשיעור יוגה חווה חשיפה מתמשכת למתח קיצוני, חרדה ואי ודאות. תלמידות שהן אמהות ללוחמים, או נשות מילואימניקים שמחזיקות בית לבד לסירוגין כבר כמה שנים, או בעצמן עושות מילואים, אנשים ונשים שחוו אובדן

מעשה בעץ מהמם שגדל בגינה של ההורים שלי. עץ אלה חסון וגבוה שראיתי אותו צומח לאורך כל החיים. כשהוא היה בגודל של שיח אני ואחותי הדבקנו עליו מסטיקים וסוכריות דביקות בהשראת "זרעים של מסטיק" שהיה לנו בתצורת תקליט! (אח... שנות השמונים החביבות) מאז עברו עשורים והאלה צמחה גבהה והעניקה צל ויופי לגינה. הילדים שלי ושל אחותי טיפסו עליה ושיחקו מתחתיה. לפני כמה ימים ענף גדול פשוט קרס. עד אותו רגע העץ היה נראה יציב ובריא, והנפילה של הענף הפתיעה את כולנו. הוא נפל ברעש לגינה של השכנים, שבמזל ל

על ההר המבהיק, הלבן, אני ואילה גולשות, שתינו בחליפות בצבע סגול שהשאלנו משתי נשים שונות, ובמקרה היו בדיוק באותו גוון. אנחנו נראות כמו אחת ממשפחות הסקי המצוידות האלו שיש להן הכל תואם, וזה מצחיק אותי. אני עפה על הביטחון שלה בגלישה ומתענגת על תחושת הגילוח של שלג מדופן ההר, אנחנו פה כבר כמה ימים והמסלול הזה נהיה מוכר, הגוף מזהה את הפניות והשיפועים. כל כך כיף לעשות סקי. כל כך טוב לנטוש לשבוע את הארץ, להתרחק, לשכוח מהכל. הנה הירידה החדה יותר, הגוף מתמלא אדרנלין של ריגוש, משמאלנו חול