אזזז…. מה למדתי מללמד קורס מורים?

פוסט סיכום שימושי לכל מי שרוצה להמציא וליצור מסגרות לימודיות בעולם מטורף

ליצור משהו יש מאין בעולם של אחרי 7/10 הרגיש כמעט בכל רגע חסר סיכוי, כמו מבנה בלי יסודות.

האמון, הנאיביות שזה הצריך התגלו במפתיע כיסודות מוצקים מספיק, והנה: המפגש הראשון קרה, ואז השני, והחמישי, והארבעה-עשר.

קשה מאוד לציין אירוע אישי בחגיגיות, כשהנפש הלאומית מטולטלת בין התרגשויות של חזרת חטופים, לבין זעם ואבל עמוק. ובכל זאת, היום אני עוצרת ונועצת נעץ על לוח הימים.

אז ברשותכם- משתפת פה שבעה שיעורים שלמדתי מללמד קורס מורים:

1. אילוצים זה טוב.

יצירת קורס מוגבל בזמן, אפילו אם הוא בן 110 שעות לימוד (הכי ארוך בארץ בתחום של יוגה עם ערסל) דורשת בחירה. את חייבת להחליט מה התכנים הכי חשובים ועל מה אפשר לוותר. הסינון הזה הוא כשלעצמו מהלך של קפיצת גדילה מקצועית, כי הוא מאלץ לעשות סדרי עדיפויות. אני מלמדת יוגה עם ערסל כבר 9 שנים; היום, אחרי שכתבתי קורס מורים יודעת להגיד בצורה הרבה יותר ברורה מה אני עושה (ומה לא), למה, ואיך.

2. תכתבי.

כתיבה ברשת לאורך זמן הביאה אל הקורס את התלמידות המושלמות עבורו. כשאת כותבת כמו שאת מלמדת, כמו שאת, מגיעים האנשים שיכולים ללמוד ממך, שבאמת יש לך משהו לתת להם. ומי שלא מתאים לך ואת לא מתאימה לו - לא יגיע. את קולטת כמה אנרגיה זה חוסך?!

ת כ ת ב ו.

תצלמו.

תספרו לעולם מי אתן ומה מעניין אתכן. כראוי, בהתמדה, ולאורך זמן, זה משתלם.

3. תתחייבי. העולם יצטרף.

במציאות כאוטית, אלימה ואסונית, היציבות שלך יכולה לספק יציבות לאחרות. אני יודעת שזה נשמע מובן מאליו, אבל כשאת אמורה לקבל את פניהן בקרית טבעון ביום של פוטנציאל לתקיפה איראנית או סתם איומי אזעקות רגילים, ואת יושבת עם הווטצאפ ומנסה לנסח הודעה שאומרת: ממשיכות כרגיל, מחר יום לימודים, תגיעו לפה גם אם זה ממשגב, מודיעין או תל אביב, כלום לא מובן מאליו.

והן הגיעו. ההתחייבות שלי לשיגרה נענתה במחויבות מלאה של התלמידות הנחושות. בשנה כמו שהיתה לנו, העוגן המשותף בימי שלישי היה פשוט אוויר לנשימה.

4. תיצרי שיגרה, ואז תשברי אותה.

בתהליך לימודי ארוך זה נהדר ליצור קביעות, ומצוין לשבור אותה. רוב ימי הקורס נראו די דומה מבחינת חלוקות זמן, מתי היה תירגול פיזי ומתי היו החלקים העיוניים. כשמדי פעם שברנו את הלו"ז עם הרצאה חיצונית (פיזיותרפיסט שמתמחה במערכת שיווי משקל, היה מוש עם מוש!)  או ניסוי פיזיקלי ("איך לתלות ערסלים שלא יפלו מהתקרה" עם אורי) - זה ממש העיר את כולן והיווה תוספת חשובה.

5. תני שיעורי בית, ותבדקי אותם מכל הלב.

סוף סוף בגיל 45 התאהבתי בקונספט של שיעורי בית. מהצד של המורה. הייתי קצת בשוק מכמה מידע (ונחת) קיבלתי מקריאה של משימות כתובות, צפייה במשימות מצולמות ואפילו האזנה למשימות אודיו! השתמשנו בכל כך הרבה אופני למידה. ככל שהגבתי למשתתפות על שיעורי הבית שלהן, ככה הן נתנו יותר אמון בתקשורת של אחת על אחת, והעמיקו בכתיבה ושיתוף. יש בזה ערך למורה לא רק להיכרות אישית עם כל אחת, אלא גם להבנה מה הקבוצה הפנימה ומה מצריך עוד חידוד.

6. לאט זה הכי מהר.

חלמתי על לפתוח קורס הכשרה שלוש-ארבע שנים לפני שהוא קרה. הרבה דברים עיכבו אותו, בין השאר מגיפה עולמית ומלחמה מדממת. מאוד התאכזבתי על התארכות הדרך, והתבאסתי להגיד למי ששאלו שלא, עדיין אין לי הכשרה להציע. בדיעבד, איזה מזללללל שזה קרה לאט. התמקצעות אמיתית קורית לאורך זמן, והזמן הוא תשתית כל כך חשובה להעברת ידע בצורה אחראית וסדורה. מאוד שמחה שרק השנה הצלחתי לממש את החלום.

7. את רוצה אסיסטנטית.

כשמיה שרבני הציעה להיות אסיסטנטית בקורס שלי, לא ידעתי מה זה אומר בכלל, מה אצטרך ממנה, מה הגדרת התפקיד. אחרי תהליך ארוך שהיא היתה שותפה לו מאחורי הקלעים בכל שלביו, אני מבינה עד כמה מטורף מה שהיא עשתה בשביל הקורס.

מיה ידעה להגיד לי איפה להשאיר חלון ריק בסילבוס כי ניבאה (חצי שנה מראש) שבשלב הזה בקורס אני ארצה שעה פנויה להשלים בה תכנים שלא הגענו אליהם.

היא ידעה כל פעם מחדש לייעץ לי מה השלב הבא להשקיע בו, כשכמות המשימות שיתקה אותי.

היא הביאה איתה הבנה בתהליכי הטמעה של ידע, ולא פחות מזה - בדינמיקה קבוצתית. למדתי ממנה כל כך הרבה.

שמחתי שהחלטתי להשקיע בעזרה הזו גם מבחינה כספית, זו היתה אחת מהוצאות הקורס ושווה כל שקל.

אסיסטנטית טובה תשלים את היכולות שאין לך, או הניסיון שחסר לך. היא תהיה עוד זוג עיניים ואוזניים לקלוט דברים שחמקו ממך.

אם יש לה לב זהב, אינטואיציה של מכשפה והיא גם לוחשת למכשירים אלקטרוניים (כמו מיה) - זכית.

מיה שרבני ואנוכי

הקורס עוד שניה באמת נגמר; שבע המורות המופלאות עכשיו בתהליך של סטאז', מלמדות בשבעה סטודיוז ברחבי הארץ ואוטוטו מקבלות תעודות במפגש סיום חגיגי ומרגש. אני יוצאת מהתהליך מלאה בשמחה, חיוניות ותחושת משמעות.

בתקופת חיי (חיינו) האפלה ביותר, משהו חדש נוצר.

משהו טוב.